שיטות לחיטוי הבריכה

בריכה נחשבת עבור רובינו כבילוי האולטימטיבי – היא מצננת אותנו בימי הקיץ המהבילים, מאפשרת זמן איכות לילדים ולמבוגרים הנהנים ממשחקים, צלילה למים העמוקים או מאימוני שחייה מחזקים. עם זאת, חשוב לזכור כי הבריכה היא גם מקור למחלות וזיהומים – בין אם מדובר בבריכה פתוחה רגילה או בריכת שחייה עילית קטנטנה, מאגר מים עומדים שלא עוברים חיטוי או מקבלים "חיטוי יתר", נחשבים לסכנה בריאותית ועל בעלי הבריכה לדאוג לטהר את המים כדי לשמור על בריאות המתרחצים. כיצד ניתן לחטא את הבריכה, אילו שיטות נפוצות נהוגות במהלך השנים ומהי השיטה הבטיחותית והיעילה מכולן?

הכלור הוא החומר הפופולרי ביותר במגרש החיטוי, יסוד כימי שמשתמשים בו בצורותיו השונות, בשל תכונות החמצון שלו הוא מצליח לחסל את מרבית החיידקים והוירוסים הטמונים במים. הכלור יכול להגיע לבריכה בדרכים שונות:

כלור נוזלי

כלור נוזלי, או בשמו המקצועי סודיום היפוכלוריט, הינו תמיסה נוזלית המגיעה בגלונים שיש לאחסן במקום קריר וחשוך. הכלור הנוזלי מכיל בין 10-15% של כלור זמין, אך במשך הזמן הוא מאבד את ריכוזו הפעיל ויש לייצב את רמת הכלור במים, על בסיס ניסוי וטעייה. בשימוש בכלור נוזלי רמת ה-PH עולה, על כן יש לאזן את המים עם חומצת מלח, מה שמוביל אותנו לחסרון הגדול מכל – השילוב בין כלור נוזלי וחומצת מלח הוא בעייתי ומסוכן, שכן השניים מייצרים יחדיו גז חרדל. שינוע ואחסון של גלונים כבדים של כלור נוזלי וחומצת מלח הוא לא רק מסורבל ומתיש – אלא עלול להיות קטלני.

טבליות כלור

שיטה מוכרת ורווחת בשוק החיטוי כיום היא של טבליות כלור מוקשה מיובש, המציעה פתרון נוח מבחינה תפעולית והרבה יותר בטיחותי. את הטבליות ניתן להוסיף לסקימר (תעלת היניקה) של הבריכה או לחילופין ל"כלורינטור" צף. חברות רבות מוסיפות לטבליות חומרים נוספים המועילים למים, מטפלים בשקיפות המים ושומרים על כלור פעיל לאורך זמן. שני חסרונות בולטים בשיטה זו, האחד הוא סכנה מוחשית במגע ישיר של ילדים ומבוגרים ב"כדורים המעניינים" (כלומר, הטבליות). החיסרון השני הוא חוסר השליטה ברמת הכלור במים ובקצב השחרור של הכלור למי הבריכה.

חיטוי בריכה באמצעות מכשיר מלח – כלורינטור.

שיטה זו נחשבת לצעירה יחסית בישראל – כ-15 שנה בשוק המקומי, אבל בעולם היא טרנד רב שנים ונפוצה מאד באירופה, ארה"ב ובעיקר באוסטרליה, זוהי השיטה הפופולרית ביותר ב-40 השנים האחרונות.

מדובר במכשיר מלח חשמלי אשר באמצעות תהליך אלקטרוליזה מבוקר ונשלט, הופך ריכוז נמוך של מלח במים לכלור פעיל בריכוז רצוי, המחטא את מי הבריכה. לאחר תהליך החיטוי הופך הכלור למלח מומס וחוזר חלילה.

מכשיר המלח דורש השקעה ראשונית, שלא כמו טבליות כלור הנרכשות מדי חודש. זוהי רכישה משמעותית, שבהמשך תוכיח את עצמה כחסכונית – כאשר הוצאות הטיפול השוטף מצטמצמות, הסכנות נעלמות. עם זאת, חשוב לציין כי לתא האלקטרוליטי המפרק את המלח לכלור יש אורך חיים מוגבל – סביב השלוש שנים, כך שכל מספר שנים צריך לקנות תא חדש, כמו החלפת שמן ברכב או כל תחזוקה שוטפת רגילה.

לחיטוי באמצעות מכשיר המלח – כלורינטור יש לא מעט יתרונות בהשוואה לכלור, כשהבולטים בהם: אין צורך להתעסק עם חומר מסוכן, הוא בטיחותי לחלוטין ותופעות לוואי הקיימות בכלור רגיל כמו צריבה בעיניים וגירוי העור אינן קיימות. הסכנות במגע ישיר עם טבליות כלור נעלמות גם הן, כאמור, המכשיר אינו דורש תפעול שוטף מלבד תשומת לב לניקיון התא מאבנית. מפעילים את המכשיר פעם בעונה ו"שוכחים" ממנו. בפועל הוא עובד (תוך שהוא צורך חשמל במינון מאד נמוך), דואג לנקות את הבריכה ולהשאירה מחוטאת וראויה לטבילה. בנוסף, מאחר ומדובר במכשיר חשמלי עם בקר, קיימת שליטה מלאה ומדויקת. הכלורינטור הדיגיטלי מהדור החדש בעל יכולת לבקר ולפקח על שלל ערכי הכלור ורמת החומציות מנטר ומאזן את המים באופן עצמאי. למעשה, כל שנותר על בעל הבריכה לעשות הוא לקפוץ למים בבטיחות והנאה מלאה.

שאלות ותשובות

מהן השיטות לחיטוי מי הבריכה?

שלוש שיטות עיקריות: כלור נוזלי, טבליות כלור ומכשיר מלח (כלורינטור) שמייצר כלור מתוך מלח בתהליך אלקטרוליזה.

מהי השיטה הבטוחה והיעילה ביותר?

מכשיר המלח. הוא חוסך את האחסון והשינוע של חומרים מסוכנים, מבטל את הצריבה בעיניים וגירוי העור, ומאזן את המים באופן אוטומטי.

כמה זמן מחזיק התא האלקטרוליטי?

כשלוש שנים בממוצע, תלוי בתחזוקה ובשעות העבודה. מדי כמה שנים מחליפים אותו, בדומה לתחזוקה שוטפת אחרת.